اختبار الرادون

גז ראדון הוא גז אציל הנוצר בהתפרקות רדיואקטיבית של היסודות ראדיום ואורניום הנמצאים בחומרים שונים כגון: מלט, בטון, בלוקים, ריצוף, קרמיקה וחומרי בנייה שונים. הראדון הוא גז ללא טעם, ריח או צבע ולא ניתן להבחין או לחוש בו ללא עזרי בדיקה מיוחדים. כוון שנחשב לגז אציל מבחינה כימית, הראדון אינו מתאחד עם יסודות אחרים וחודר בקלות דרך הקרקע ונקבוביות של חומרי בניה ומתפזר באוויר, כתוצאה מכך באוויר הפתוח ובכל מבנה קיים ריכוז מסוים של ראדון.

גז הראדון נוצר בקרקע אך בהיותו גז אציל הוא אינו מגיב לחומרים שבסביבתו ונודד בקלות יחסית מהמקום בו הוא נוצר. גז הראדון "בורח" מהקרקע אל האוויר מעל ומשם גם לתוך בתי מגורים. גז הראדון מגיע לאוויר החופשי מעומק של 1-2מטרים בתוך הקרקע, בתהליכי נידוף רגילים. אולם אם בקרקע ישנם חללים וסדקים עלול הראדון להגיע לאוויר החופשי גם מעומק של מאות מטרים.

גז הראדון המיוצר באדמה עשוי לחדור  לתוך המבנה דרך חריצים, צינורות רופפים, פתחים בבורות ניקוז וחללים שבהם עוברות צנרות החשמל, מערכת הביוב וכו'. בימים קרים, כשחלונות הבית סגורים והחימום פועל, הבדל הטמפרטורה בין האוויר החיצוני לפנימי גורם לאוויר החם שבבית לעלות ונוצר תת-לחץ בקומות התחתונות של המבנה, במרתף למשל, שגורם ליניקת הגז מהאדמה לתוך המבנה. ריכוז הראדון ובנות הראדון (תוצרי התפרקות רדיואקטיבית של הראדון, תוצרים אלו ראדיואקטיביים אף הם) באוויר שבתוך הבית מושפע מהגורמים הבאים:כמות האורניום והרדיום באדמה, סדקים בקירות וביסודות המבנה, צינורות רופפים, מידת האטימות בין קומות השונות, קיומה של רצפת בטון במרתף ועוד.